מהי קנדידה
קנדידה אלביקנס Candida Albicans הינה סוג של שמרים השוכנים במעי ובחלקים אחרים של הגוף כגון העור, הפה, הנרתיק ובשאר קרומים ריריים בגוף.
שמר הקנדידה שוכן במערכת העיכול אצל כל בני האדם ואצל רוב הפעוטות כבר סמוך ליום היוולדם כל עוד נשמר האיזון הביולוגי בפלורת המעיים, אין בפטרייה זו כדי להזיק.
הקנדידה נחשבת בד"כ כחלק נורמלי מסביבת המעי והיא נשמרת ומווסתת בקפדנות ע"י החיידקים הידידותיים בגופנו וע"י מערכת החיסון.
אולם, כאשר נחלשת מערכת החיסון וצמחיית המעיים הידידותית מתמעטת, מתחילה פטרייה זו להתרבות במהירות ובעזרת שורשים היא מסוגלת לחדור את דפנות המעי (תמונה מס' 1 ) ולהיכנס למע' הלימפה, לנדוד בגוף ולהתיישב באיברים שונים כגון הריאות, האוזניים, האף, דרכי השתן,נרתיק האישה ובמקרים מסוימים אף לפלוש למע' הדם.
דרך שורשיה מפרישה הפטרייה סוגים רבים של גאזים, אלכהול ורעלים שונים המפריעים לתפקודים גופניים רבים.
לפי הערכות שונות, כשליש מאוכלוסיית המדינות המתועשות סובל מבעיות הקשורות לקנדידה.
השתרשות הפטרייה על דופן המעי מביאה לדליפתם של חומרי מזון בלתי-מעוכלים וכימיקלים שונים לתוך הגוף. תופעה אשר גורמת לאלרגיות למזון ולכימיקלים (וגורמת למחלות אוטואימוניות-תסמונת המעי הדליף).
בין היתר, קשורה פטרייה זו גם לזיהומים בנרתיק, לארתריטיס, אסתמה,
פסוריאזיס ואף לחוסר פוריות.
לפלורת מעיים מאוזנת תפקיד חשוב ביותר בשמירת יכולת ההגנה והסינון של רירית המעי, בעיקר, כאשר מדובר בבעיות של רגישות יתר במעיים. הוכח, כי אצל אנשים הסובלים מדלקות עור אטופיות חלה עלייה בחדירות רירית המעיים בהשוואה לאנשים בריאים.
הרפואה המערבית נוטה להתעלם מבעיית זיהומי הקנדידה והשלכותיהם הבריאותיות, למרות שכיחותם הרבה. זאת, בעיקר, משום שקיים דמיון בין הסימפטומים, הנגרמים ע"י הפטרייה למגוון רחב של מחלות ידועות.
יחד עם זאת, חלק מהסימפטומים המיוחסים לקנדידה אינם נובעים מהפטרייה עצמה אלא מצמיחת יתר של חיידקים פתוגניים בחלק העליון של המעיים.
היות והטיפול היעיל לקנדידיאזיס יעיל גם לטיפול בצמיחת יתר של חיידקים, קשה לאתר את הסיבה האמיתית.
גורמים המעודדים צמיחת קנדידה
1. שימוש חוזר או ממושך בתרופות אנטיביוטיות.
השימוש ושימוש היתר בתרופות אנטיביוטיות גורם לצמיחת יתר של קנדידה לא רק בשל עידוד ישיר של אוכלוסיית השמרים, אלא גם בשל השיבוש האקולוגי המתרחש בקיבה ובמעיים כאשר תרופות אלו "מחסלות" את הבקטריות הידידותיות השוכנות במעיים.
למעשה קיימים 2 מקורות לקבלת אנטיביוטיקה: באופן עקיף כתוצאה מאכילת בשרם של בעלי חיים שלמזונם הוספה אנטי' לקידום ועידוד גדילתם, ובאופן ישיר כתרופות לטיפול בזיהומים שונים של החולה עצמו.
2. נטילת קורטיקו-סטרואידים וגלולות למניעת הריון.
ככל שהגלולות למניעת הריון ניטלות משך פרק זמן ממושך יותר, כך גדלה הסבירות להתרחשותה של צמיחת יתר של השמרים אצל נשים הנוטלות אותן.
אנשים המטופלים ברמות נמוכות של קורטיקו-סטרואידים אינם סובלים לרוב מצמיחת יתר של שמרים , אולם אנשים המטופלים ברמות בינוניות או גבוהות של תרופות אלה עלולים לפתח צמיחת יתר של שמרים.
ככלל תרופות המדכאות את מערכת החיסון או וירוסים שונים כמו אפשטיין-בר או ציטומגלווירוס הפוגעים ביעילות מערכת החיסון ובכך מגבירים אף הם את הסיכון לצמיחת יתר של הפטרייה.
3. תזונה לקויה
צריכה מופרזת של סוכרים, פחמימות ומזון מעובד, חומרים משמרים, צבעי מאכל ועוד מביאה לרוב לידי צמיחת יתר של שמרים.אולם צמיחת היתר של שמרים והתרבותם המהירה בגוף, מעוררת תמיד כמיהה לממתקים.
באופן שכזה נוצר מעגל קסמים הרסני בו האדם מעורר את הבעיה באמצעות אכילת יתר של דברי מתיקה, וצמיחת היתר של השמרים מנציחה מצידה את הבעיה בכך שהיא "מזמינה" את המזון הפחממתי לו היא זקוקה על מנת לפרוח ולשגשג.
אנשים ה"מכורים לממתקים" סובלים כמעט תמיד מבעיית שמרים.
אנשים אלה סובלים לרוב ממחלות רבות אחרות כגון: טפילים במעיים, תזונה לקויה ורעילות פנימית של הגוף. קשה מאוד לדעת מה קדם למה.
5. רגישויות כימיות.
שטף החומרים הכימיים המצויים בסביבתנו חושפים כל אדם לעומס מצטבר של מדבירי מזיקים, חומרים משמרים במזונות וכימיקלים תעשייתים אליהם נחשף האדם בעבר.
כתוצאה מכך מפתחים אנשים מסוימים הרעלות או תסמונות של רגישות יתר.צמיחת יתר כרונית של שמרים היא אחת התגובות הנפוצות ביותר אצל אנשים הרגישים לכימיקלים בסביבתם.המנגנון של הרגישות הכימית המוגברת אצל אדם בעל צמיחת יתר של שמרים עדיין אינו ידוע. ייתכן שהגורם הינו עומס מצטבר של חשיפה לרעלים פנימיים (השמרים ורעלניהם) ולרעלים חיצוניים ( המגיעים מן הסביבה) המחלישים את יכולתו של האדם לתפקד בצורה נורמלית.
יתכן ונוכחותם ארוכת הטווח של של חומרים אלו פוגעת במנגנוני ההגנה של הגוף האמונים על זיהוי, סילוק רעלנים והפרשת כמיקלים זרים מהגוף.
אבחון קנדידה
ארבעה גורמים שותפים לדיאגנוזה של אדם כסובל מצמיחת יתר של קנדידה:
1. עבר רפואי תואם (ע"פ שאלון קרוק).
חולה שעבר טיפולים בתרופות אנטיבקטריאליות או קורטיקו-סטרואידיות פרק זמן ממושך/ חולה שנטלה גלולות למניעת הריון לאורך שנים / חולה הסובל מסכרת או שתזונתו מבוססת על פחמימות מזוקקות / חולה הסובל מגאזים בבטן / גרויים או גרודים בפי הטבעת או באוזניים / חולה הסובל מזיכרון לקוי / רגישות יתר לחומרים כימיים.
2. ממצאים חיוביים בבדיקה פיזית
פטרת פה / הפרשה סמיכה לבנה גבינתית מהנרתיק / פריחות פיטריתיות אופייניות על העור / התנפחות של הבטן התחתונה(למרות שאין הוא מהווה סימן מאבחן לבעיית השמרים בלבד).
תיאור החולה את מצבו יכלול חלק או כל הסימנים להלן:
– תחושת גרד בעור/ בקרקפת/ באוזניים/ בפי הטבעת או באברי המין.
– נערות או נשים הסובלות לעיתים תכופות מדלקת בדרכי השתן/ נוכחות דם בשתן/ תכיפות בהטלת שתן/ צריבה וכו'.
– אבדן הזיכרון לטווח קצר ותחושת בלבול.
– הפרעות הורמונליות כגון pms אי סדירות במחזור החודשי ותפקוד מיני לקוי.
-לעיתים יתלוננו החולים על טמפרטורת גוף נמוכה(אם כי אינו מהווה אבחנה מבדלת).
– השתוקקות לסוכר (כבר הוסבר לעיל).
– תחושת "חולי" בגוף בלא כל סיבה ברורה, עייפות, לאות,תשישות או חולשה בלתי מוסברת.
– אי סבילות למזון או אלרגיות מזון שונות.
3. נתוני בדיקות מעבדה תומכים
תרבית שתן עשויה לגדל שמרים כמו גם תרביות של הצואה, הנרתיק, הפה, החניכיים, הרוק והעור.
נוכחות שמרי קנדידה בערכים חריגים מחזקת אבחנה בדבר קיומה של תסמונת השמרים. אולם היעדר צמיחה מוגברת זו בתרביות אינה מבטלת את האפשרות של תסמונת קנדידה.
חשוב לציין כי תרביות מהנרתיק ומהפה אינן מספקות וללא נטילת דגימת צואה לא ניתן להגיע למסקנה לגבי היעדרם או נוכחותם של שמרים במע' הקיבה והמעיים.
דמו של החולה יכול אף הוא לספק הוכחה מובהקת לצמיחת יתר של שמרים.
קומפלקסי החיסון נגד הקנדידה מכילים נוגדני igG ,קנדידה אנטיגן וקטעי השלמה. רמות גבוהות של הנ"ל מעידות על עומס שמרים מוגבר.
(רמה גבוהה של נוגדני igA לעומת זאת עלולה להעיד על בעיית שמרים בעברו של החולה).
4. תגובה רצויה של הטיפול
חולה המגיב באופן הרצוי לטיפול מהווה את ההוכחה המשכנעת ביותר לקיומה של תסמונת הקנדידה.
טיפול בקנדידה
שינוי תזונתי:
תזונה מתאימה תשנה את האקולוגיה של הגוף ומערכת העיכול לכזו שתגרום מצוקה לגורמים השליליים ותגביל את התפתחותם. גורמים מהם רצוי להימנע:
-כל סוגי הסוכר, לבן או חום, כולל דבש, ממתקים, פירות מסוכרים, ריבות,
פירות משומרים ואחרים.
-אלכוהול מכול סוג שהוא. נשים שצרכו אלכוהול סבלו מיותר מקרים ומחומרה רבה יותר של בעיות קנדידה.
-כל מאכל העשוי מקמח לבן, כולל פסטה. ניתן למצוא תחליף במאכלים המיוצרים על בסיס קמח מלא.
-פירות (משך החודש הראשון לטיפול). סוגי בשר או דגים אשר עברו תהליכי שימור, עישון וכבישה, כולל נקניק ונקניקיות.
-חומרים מעוררים, המעלים את שחרור הסוכר בדם, כמו: תה, קפה, קולה וסיגריות. מזון או משקה המכילים חומרי צבע, טעם וריח מלאכותיים או חומרים משמרים.
-מוצרים המכילים שמרים או שיוצרו בתהליכי התססה (למעט יוגורט או קפיר),כולל: לחם שמרים, פטריות, רוטב סויה, זרעים ואגוזים (אלא אם הם טריים ונקיים מעובש), גבינות בשלות, מוצרי לתת, חומץ לסוגיו, חמוצים ומוצרים המכילים מונוסודיום גלוטמאט.
-תוספי מזון המיוצרים משמרים כגון: מולטי-ויטמינים, ויטמיני B, סלניום ואחרים.יש לבדוק את הצהרת היצרן כי המוצר נקי משמרים. יש לזכור כי יצור ויטמינים משמרים הוא יחסית זול ופשוט ויצרנים מרבים להשתמש בהם.
יש לקחת אנטיביוטיקה רק אם קיים צורך ממשי תוך יידוע הרופא המטפל
אודות הקנדידה.
-להימנע ממוצרי בשר ועופות ואשר לגבי מקורם קיים חשד כי בעלי החיים הוזנו באנטיביוטיקה.
-התרופות זנטב (Zantab), וסימטאג (Cimetag) (חוסמות קולטני היסטמין
מטיפוס Hã2) מעודדות שגשוג של קנדידה במיצי הקיבה בעיקר אצל נשים
(Digestion 1983;28:158-63).
-יש להיות מודעים לגורמים נוספים המשפיעים על תפריטו של האדם הכוללים גורמים פסיכולוגיים, אתניים ומחלות שונות.
להלן 2 טבלאות. בראשונה היררכית הפחממות ובשניה תפריטים מוצעים לטיפול בצמיחת יתר של קנדידה (התפריטים מדורגים מהקשה=3 אל הקל=1משך הזמן הנדרש לכל דיאטה משתנה מחולה לחולה והם יכולים לשמש כשלבים באכילה הדרגתית אם כי לא כל החולים חייבים להיעזר בתפריט מס 1 או 3 . כמו כן מהוה התפריט מודל בלבד והוא נתון לשינוי בידי החולה עצמו.)
סילוק השמרים
1. טיהור וחיזוק הכבד (דטוקסיפיקציה):
מומלץ לקיים תוכנית טיהור של הכבד מתחילת הטיפול, מאחר והרס של מסה
רצינית של פטריות, על הרעלנים שהן מפרישות, עלול לגרום לתגובת הרקסהיימר (Herxheimer reaction) – תחושה כללית ירודה עקב הצטברות חומרים רעילים.
צמחים כמו גדילן מצוי, שן הארי וסכיסנדרה הינם בין החומרים היעילים
ביותר לטיהור הגוף מרעלים. צמחים אלו מגנים על הכבד בפני נזקים הנגרמים
כתוצאה מתרופות, זיהום סביבתי ותרכובות רעילות הנוצרות בגוף, ובעיקר, כאלה הנספגות ממערכת העיכול.
2. טיפול מקומי של הגוף באזורים הנגועים:
נדרשים בד"כ על מנת לבטל את האפקטים הישירים והעקיפים של תסמונת השמרים. כלל ראשון במעלה הינו שמירה על הגיינה באזורים הנגועים וכן הקפדה על יבוש האיזור ואוורורו במידת האפשר.
הפה והושט – ניתן להשתמש במשחות שיניים המבוססות על תחמוצת המימן המסוגלות לדכא את צמיחת השמרים בפה. יש לקרצף היטב את הלשון על מנת להתפטר באופן מכני משמרים ומגורמים נוספים (חלקיקי מזון, בקטריות, הפרשות וכו')העלולים לתרום לצמיחת יתר של שמרים.
כמו כן ניתן להשתמש במים קולואידים או בתרופה "נסטטין" במרשם רופא.
מעיים – לטיהור המעיים ניתן להשתמש במגוון רחב של מטהרי מעיים המכילים סיבים. באופן דומה ניתן לבצע מס' שטיפות של המעי הגס ע"י חוקנים בשלב ההתחלתי של הטיפול.
נרתיק (וגינה) – החדרת יוגורט או לחלופין אבקת לקטובצילוס אסידופילוס. כמו כן ניתן לבצע שטיפות וגינליות עם מי כסף קולואידי / שום כתוש במים שהורתחו / שמן עץ התה (מס' טיפות לכל ,כוס מים).על טיפולי השטיפה להיות זמניים בלבד או לחלופין העדפה של שימוש ביוגורט.
כמו כן מומלץ ללבוש לבנים רפויים מכותנה כיוון שהם "נושמים" יותר.
עור וציפורניים – תחמוצת המימן בריכוז של 3% , אבקת נסטטין ושום נוזלי (לתעלות האוזניים).
בנוסף שימוש כלל מערכתי בתכשירים המבוססים על חומצה קפרילית המדכאת את צמיחת היתר של השמרים.
3. סילוק עובש סביבתי:
מצבם של חולי תסמונת השמרים מחמיר כאשר בסביבתם מתגברת נוכחות עובש. יש לבדוק קיום עובש / טחב בחדרי השינה, האמבטיה ,המטבח ותעלות מיזוג האוויר. יש לנקות היטב אזורים אלו באמצעות חומרים קוטלי עובש , לאווררם ולמנוע מצבי לחות וטחב.
עיכוב התפתחות השמרים באמצעות תוספי מזון
צמחי מרפא רבים יכולים בהשבת בריאותו של הגוף. בינהם ניתן למנות את השום, שורש חותם הזהב, האכינציאה, הערבז(Gentian ), הזנגוויל, הקורנית, הרוזמרין האורגנו, ענב אורגון, הברבריס, הקנמון, שמן עץ התה ( המהווה חומר אנטי זיהומי אידאלי לעור) , שומר, תמצית גרעיני הדרים (לטיפול מקומי או בבליעה בצורת נוזלים או כמוסות. יש להקפיד שלא לנטלן יחד עם אסידופילוס כיוון שהן קוטלים אף אותן אלא לנוטלן בזמנים קצובים שונים של היום), פטריית המיטקי, טאנין (מפריעים לבניית דופן התא של אורגניזמים בלתי רצויים וכמו כן מונעת מהם להתחבר אל רקמות הגוף).
תופעות הלוואי המדווחות מנטילת צמחי המרפא הן מינימליות, אם בכלל.
חיידקים פרוביוטים (לצד העיכוב ההרבולוגי של פטריית הקנדידה )חיידקי המעיים הטובים חיוניים לבריאות תקינה ולטיפול ומניעת מחלות במערכת העיכול, לרבות קנדידיאזיס.
תפקידיה העיקריים של פלורת המעיים כוללים: עיכול וספיגת מזון, ייצור אנזימים וויטמינים שונים, הסדרת חומציות במעיים, מניעת שגשוג ופעילות הרסנית של פטריות, וירוסים וחיידקים פתוגניים ותמיכה במערכת החיסון. נטילת השלמה של מיקרו- אורגניזמים ידידותיים יכולה להטות את הכף במלחמה העקשנית והמתמדת של מערכת העיכול להגיע לאיזון, ובכך למנוע ולהקל על שורה ארוכה של בעיות בריאותיות.
ישנם מספר סוגי חיידקים "טובים", הפועלים לשיקום
פלורת מעיים שנפגעה: לקטובצילוס אסידופילוס ובולגריקוס, ב. ביפידום, ב. לונגום, ס. תרמופילוס וב.אינפנטיס (ילדים).
חיזוק מערכת החיסון:
זיהומים כרוניים, כולל קנדידיאזיס, וטיפולים תרופתיים רבים מאופיינים בהיחלשות מערכת החיסון. השלמה של נוגדי חמצון, אבץ, סלניום, ויטמיני B וכן, תוספת של צמחי מרפא חיוניות לשמירה על תקינות מערכת החיסון.
שיפור תהליכי העיכול:
קנדידה גדלה היטב בסביבה בסיסית (pH 7.4) ומפסיקה להתרבות בסביבה חומצית (pH 4.5). העלאת חומציות הקיבה מונעת את התפתחות הקנדידה. מיצי לבלב, האנזימים שהם מכילים ומלחי מרה מונעים את שגשוג הקנדידה. הפרשה מספקת של אנזימי לבלב מונעת התפתחות טפילים, תולעים ושמרים במעיים. גורמים אלה חשובים במיוחד למניעת תופעות אלרגיות ואוטו-אימוניות. תופעות אלה יכולות להיגרם רק כתוצאה מחדירת מולקולות חלבון בלתי מעוכלות למחזור הדם.
טיפול הומאופטי
קיים מגוון רחב של תכשירים הומאופטיים זמינים לשימוש רובם בדילולים הומאופטיים סטנדרטיים.
הטיפול המיטבי הוא בשלבי הטיפול הראשוניים לטיהור הגוף מהפוטנציאל הרעיל לתגובה בתרופות טיפוליות קונונציונליות.
ההומאופטיה יכולה אף לפעול להקלת סימפטומים אקוטיים, הפרשות של גופים אורגניים והגורמים האישיותיים הטמונים בכל חולה.
בדרך זו ניתן לתקוף את הבעיות שהובילו בעבר לטיפולים חוזרים ונשנים באנטיביוטיקה.
ביטול הרגישות לשמרים
אלרגיה ממשית לשמרים עלולה לשמש כמרכיב עיקרי בתסמונת השמרים. כאשר אלרגיה זו מזוהה ומטופלת משתפר מצבו של החולה במהירות .
לאחר בדיקת אלרגיה לשמרים יזריק הרופא המומחה לאלרגיות אנטיגנים מדוללים לשמרים. ניתן לבצע ביטול רגישות גם בדרך תת-לשונית.
חסרון טיפול זה הוא שבמקרים רבים הוא אורך מס' רב של שנים וכרוך באי נעימות (זריקות).
טיפולים תרופתיים
נסטטין- התרופה הכי פחות רעילה, יעילה ובטוחה לשימוש. כאשר נעשה שימוש סלקטיבי בתרופה זו ללא טיפולים טבעיים יורדת יעילות התרופה לכדי 80% .העובדה שהוא אינו נספג במעיים עשויה להסביר את רקורד הבטיחות הגבוה שלו. נוסף על כך הוא מוצר טבעי בעצמו.
כסף קולואידי- בצורתו הקולואידית נחשב לתרופה למרות שאין צורך במרשם רופא עבורו. עם זאת שימוש ארוך טווח עלול לגרום לגוון כחלחל של העור.
מגוון רחב של תכשירים לטיפול ווגינלי מקומי הניתנים במרשם רופא- הנם בעלי ערך למספר חולות אך יש להשתמש בתרופות אלו בזהירות מבלי לבטל את החשש לנזקי כבד.
הגשה הטיפולית שלי
להערכתי יש לנקוט בדרך הוליסטית-כוללנית לטיפול ולמניעת התפתחות קנדידה ובניית מערך טיפולי המתאים ספציפית לקשייו, לאורך חייו ולאופיו של המטופל. על התכנית הבסיסית לכלול:
-טיהור וחיזוק הכבד (דטוקסיפיקציה) כשלב ראשוני של הטיפול (יעיל ביותר בסתיו) בעזרת צמחי מרפא או בעזרת הומאופטיה (ע"פ נטיית לבו ואפיו של המטופל).
-דיאטת מזונות המעודדים צמיחת יתר של קנדידה.
יש להקפיד על הוצאת כל המזונות המזיקים מן התפריט אך בה בעת להקפיד על קיום שלש ארוחות מזינות ביום (+ארוחות ביניים). קיימת נטייה אצל מטופלים לזכור יותר את מניעת המזון וסיכון לאי אכילה מספקת העלולה להכניס את הגוף למצב סטרס שאינו רצוי בזמן הטיפול (כמו בכל זמן אחר).
-תוספי מזון בעלי פעילות אנטי-פטרייתית ישירה ומצחי מרפא לטיפול מקומי. נטילת חומרים טבעיים וצמחי מרפא הפועלים לחיסול הקנדידה הינם חלק בלתי נפרד מהטיפול בין אם לטיפול מקומי ובין אם לטיפול כלל מערכתי.
אין להעמיס יתר על המידה בתוספים אלו (לא יותר מ-2-3 תוספים) שכן הם עלולים להוות נטל על סדר יומו של המטופל כמו גם נטל כלכלי-דבר העלול להוביל לנטישת תכנית הטיפול כולה.
זיהום פטרייתי יכול להופיע במקומות שונים בגוף כולל הפה, הנרתיק ופי הטבעת.
אך מקור הזיהום הינו תמיד במערכת העיכול. לכן, יש לשלב טיפול סיסטמתי,
דרך הפה, יחד עם טיפול מקומי לקבלת תוצאות טובות, ובעיקר, למניעת חזרתה.
כאן גם המקום להכניס חוקנים המלווים בסופלימנטים במידה והמטופל פתוח לכך.
-חיזוק פלורה חיובית של מערכת העיכול ע"י תכשירי פרוביוטיקה בעלי חיוניות גבוהה המסוגלים לשקם אוכלוסיית חיידקי המעי, שאחד מתפקידיהם – לדכא שגשוג הקנדידה .
-טיפול רגשי ו/או אנרגטי ספציפי לאיזור הסגנטיבי של המטופל בו מתבטאת הקנדידה במלא עצמתה לשם שחרורו של האיזור ואפשור התקדמות התהליך ההחלמתי.
טיפולים תרופתיים קונבנציונליים חריפים אינם יעילים לטווח הרחוק (ואפילו הקרוב), להיפך בתום הטיפול הם יוצרים תגובת נגד של התחזקות הפטריה ו/או זיהומים חיידקיים לרוב בדרכי השתן (המתגברים עם סילוק פתאומי של הפטרייה המווסתת אותם). תופעה זו יוצרת תגובת שרשרת המחייבת מתן טיפול אנטיביוטי המגביר שוב את צמיחת הקנדידה וחוזר חלילה .
ובנימה אישית – יש לזכור כי בטיפול בקנדידה אין אפשרות לטיפול מהיר ויש לעזור למטופל "לקחת נשימה עמוקה" לפני היציאה למסע הטיפולי.
יש להמשיך בטיפול גם אם הסימפטומים נעלמים אחרת הם ישובו להופיע (כפי שקורה לעיתים קרובות וכפי שקרה לי…).
