גוף ונפש

כבר היפוקרטס, אבי הרפואה, אמר שעל רופאים להעריך את משקלם של רגשות , הן כגורם התורם למחלה והן כגורם בתהליך ההחלמה. הוא ראה את הנפש והגוף כחלק מאורגניזם אחד. גם אריסטו, תלמידו, דיבר על תפקיד הרגשות בבריאות ובמחלה. הענין ברפואה התמקד לא רק במחלה אלא גם בבריאות, לא רק בדרכים לטפל במחלות אלא גם בדרכי מניעתן, להכיר לא רק את גורם המחלה אלא להכיר את הנסיבות בהן הוא פועל, וכן ביצירת מערכת יחסים עם החולה, כזאת שתתן לו בטחון בעצמו וברופאיו.

פסיכו- נוירו-אימונולוגיה, הקשר בין המצב הנפשי, מערכת העצבים וההורמונים ומערכת החיסון.

הקשר בין גוף ונפש נועד לפענח את השפעת הגומלין בין תהליכים גופניים ובין אירועים נפשיים, את הקשר בין רגשות חיוביים ושמחת חיים ליכולת לסייע לרפא מחלות. תוצאות מחקרים הראו על קשר בין אמונה ורצון לחיות ובין שינויים שניתן למדוד בנוגדני הגוף. המחקרים במסגרת ענף  ברפואה הנקרא פסיכו-נוירו-אימונולוגיה, בדקו את פעילות הגומלין בין המוח, המערכת האנדוקרינית והמערכת החיסונית. מחקרים רפואיים רבים הוכיחו כי המוח, בהשפעת רגשות שליליים כמו שנאה, פחד, חרדה, פאניקה, זעם, יאוש, תיסכול , יכול להביא לשינויים בתהליכים כימיים המתרחשים בגוף ואף לגרום להחמרה במחלה. המטרה היא לבדוק האם רגשות חיוביים כמו תחושת תכלית, החלטיות, אהבה, תקווה, אמונה, רצון לחיות, שמחה יכולים גם הם להשפיע על תהליכים בגוף. האם ניתן להכיר בעובדה כי מחלה גופנית או נפשית, עשויה להיות תוצאה של דברים רבים, לא רק מה שמזין את הקיבה אלא גם מה שמזין את המוח, היחסים עם המשפחה, החברים וכל העולם שמסביב. שאיפות, תקוות או פחדים. מדע הרפואה לא יכול תמיד להתגבר או להשפיע על כל הכוחות האלה, אך הוא יכול להכיר בקיומם ולנסות להעריך את השפעתם הכוללת על כל אדם.

דוגמאות להשפעת המצב הנפשי על תהליכים גופניים

בין החולים מוצאים "ריאליסטים" ו"אופטימיסטים". הריאליסטים יודעים כל מה שיש לדעת על התוצאות ההרסניות של מחלתם. האופטימיסטים לא חולקים על עובדות היסוד, אך הם מתבססים על ידיעתם כי יש כאלה שהצליחו להתגבר ונישארו בחיים. כל עוד ידיעה זו היא ממשית, היא מזינה את תיקוותיהם ומחזקת את רצון החיים שלהם. העובדה היא שהרבה יותר אופטימיסטים מאשר ריאליסטים מצליחים לגבור על מחלתם. ההבדל בין שתי הקבוצות איננו פילוסופי בלבד. הריאליסטים נוטים להימנע מפעולות קבוצתיות, מנהלים אורח חיים חסר שימחה. האופטימיסטים מרבים לצחוק ולהשתעשע.

המוח מפעיל הפרשה של חומרים בשם אנדורפינים, הפועלים כמשככי כאבים. גם הצחוק גורם לשיחרור אנדורפינים.   מצב הרוח , הגישה והרגשות משפיעים על המערכת החיסונית. חרדה ודיכאון הם גורמים חשובים המעכבים החלמה ממחלות, כולל קשות. המוח הוא אחד האתרים הפוריים ביותר בגוף האדם, המסוגל לא רק לספק אספקת חומרים, אלא גם ליצור שילובים של הפרשות חומרים העוזרים בשמירה על הבריאות.

נמצא שבמצב של התרגשות חזקה, עשוי הטחול להעלות את אוכלוסיית תאי הדם האדומים עד 15 אחוז.

בנסיבות של יאוש או תסכול או זעם גדול, ניתן לראות אנשים ההופכים להיות קורבן לרגשות שלהם בכך שהגוף יכול לייצר רעלים נגד עצמו כשהוא נתון להשפעת רגשות שליליים, במיוחד תסכול מתמשך. מדווח על דוגמא של חולה שהיה נתון במשך תקופה ממושכת ללחץ נפשי ופיתח דלקת מפרקים קשה עד שכמעט לא יכול היה ללכת. לאחר שנפתרה בעיית הלחץ ולאחר שנחשף לרגשות חיוביים של אהבה, הנאה, צחוק, תכלית, עלה רצון החיים שלו וניתן היה לראות בירידת הדלקת, בהעלמות החום, בעלייה במשקל ובהעלמות כאבי המפרקים. אצל חולים שהטיפול הרפואי שלהם ניזוק בגלל תחושת יאוש או תבוסתנות, ניסו לחזק את ההשפעות החיוביות של הטיפול הרפואי וליצור תנאים לטיפול רפואי יעיל ולחידוש המשאבים של הגוף עצמו. חומרי יסוד של תקווה, נחישות ורצון לחיות משמשים כמרכיבים חיוניים.

תקווה, אמונה, אהבה ורצון עז לחיות אינם מבטיחים חיי נצח. הם משמשים הוכחה לייחוד בן האדם ליכולתו לחוות צמיחה שלמה גם בנסיבות עגומות.השעון מספק רק אמצעי טכני למדידת אורך החיים. האופן שבו משתמשים בזמן ומעניקים לו משמעות, משמעותי הרבה יותר מתקתוק השעון.

חשיבותו של הקשר רופא-חולה לתהליך ההחלמה

השכלה  רפואית צריכה ליצור רופאים בני אדם בעלי פנים רבות, המתענינים באנשים ולא רק בגורמי המחלה, רופאים המסוגלים לחוש את ממשות הסבל ולא רק את תסמיניו.

אנו רוצים רופאים המבינים את האינדיבידואליות של החולה והמחלה, רופאים העוזרים למטופלים שלהם לפתח את משאביהם העצמיים להילחם במחלה, רופאים היודעים להעריך את כל הדברים המופשטים והבלתי מושגים המשפיעים על התיפקוד השלם של האדם.

יחד עם התמחות  ממוקדת ספיציפית של רופאים בתחומים שונים יש במקביל צורך להקדיש תשומת לב רבה יותר לתקשורת עם החולה, למודעות לחשיבות העידוד, לדגש רב יותר על הצורך להבין את נסיבות חייו של החולה ולא רק את תסמיניו.

רופא יכול להיות גם רופא בעל ידע רפואי מעולה וגם לגלות אהדה , אמפטיה ורגישות לחוליו. רופא חייב לומר את האמת לחולה, אבל הוא חייב גם לומר זאת בצורה שלא תותיר את החולה במצב של חורבן רגשי, חורבן העלול להעמיד בסכנה את יעילות הטיפול הרפואי. על הרופא לומר לחולה את האמת כאתגר ולא כגזר דין מוות.  על הרופא לא לומר פחות מכפי שידע, אך גם לא לומר יותר מכפי שידע, כיון שתמיד יכולים להיות דברים בלתי צפויים. המפתח לרפואה טובה הוא הטיית אוזן לחולה, גם אם רעיונותיו נראים מופרכים, כיון שבין המילים עשויים להימצא רמזים חשובים שהרופא יוכל לנצלם במהלך הטיפול. הדיבור גם מאפשר לחולה  לתת פורקן לרגשות עזים והאפשרות להתבטא מפחיתה את החרדה שלו. חרדה ודיכאון יכולים לגרום למחלה, ותקווה נותנת אמונה שניתן לפתור דברים, כולל יכולת הריפוי הגלומה בגוף האדם. בתפיסת השותפות בין חולה לרופא, הרופא מביא איתו את המיטב שהמדע הרפואי המודרני יכול להציע, והחולה מביא אווירה מתאימה לטיפול – אמון ברופא, רצון עז לחיות ונחישות למצות את המיטב מכל דבר אפשרי.

פפטידים ונוירופפטידים מקשרים בין המערכת הנוירואנדוקרינית לבין מערכת החיסון

לגוף מנגנונים המופעלים כאשר יש סכנה של פלישה של גורם מחלה או הפרעה בגוף. מנגנונים אלה כלולים במערכת החיסונית. המערכת החיסונית מהיותה מערכת שאיננה ממוקמת במקום אחד או מוגבלת לתהליך יחיד הרי שכל דבר יכול לשמש כגורם משפיע על המערכת החיסונית. המערכת החיסונית עלולה להיפגע משינויים ביוכימיים בגוף, מחדירת מיקרואורגניזם, מרעלנים, מפעולות הורמונליות, מרגשות, מהתנהגות, מתזונה או מצירוף של גורמים מהנ"ל.

הקשר בין מה שאנחנו חושבים לבין מה שאנו מרגישים הוא תיעוד חשוב לעובדה שהנפש והגוף אינן ישויות נפרדות אלא חלק ממערכת משולבת אחת.

מחקרים בדקו את השפעת נפש האדם על הפיסיולוגיה וכן את הביולוגיה של הרגשות. התגלה כי גם המערכת הנוירו-אנדוקרינית וגם המערכת החיסונית יכולות ליצור חומרים זהים (הורמונים פפטידים, נוירופפטידים), המשפיעים מצדם על הפעילות הנוירו-אנדוקרינית ועל הפעילות החיסונית. לשתי המערכות גם מערך קולטנים – רצפטורים – משותף, שעמם יש לחומרים האלה יחסי גומלין ואליהם הם מעבירים את המסר שלהם.  המחשבה היא כי מערכת העצבים המרכזית והמערכת החיסונית מעבירות זו לזו מידע דומה ע"י אותות הורמונליים .

המונח פסיכו-נוירו-אימונולוגיה,מתאר את פעילות הגומלין המורכבת בין מערכת העצבים, המערכת האנדוקרינית והמערכת החיסונית. נמצא כי רעיונות, רגשות, חוויות יוצרים שינוי ביולוגי. בהלה פתאומית גדולה יכולה ליצור מגוון רחב של השפעות פיזיולוגיות , כולל התכווצות כלי דם, גודש של קטכולאמינים = עליה פתאומית של אדרנלין, יכולה להשפיע עד כדי יצירת שינויים בלחץ הדם ואפילו קרע בשריר הלב

אצל סטודנטים רבים לפני בחינות מוצאים רמות כולסטרול גבוהות יותר או ירידה במספר תאי החיסון הלוחמים במחלות . אצל בני אדם הסובלים מלחץ כרוני קיימת פגיעה במערכת החיסונית, כמו מספרים נמוכים יותר של תאי T, תאי T מסייעים, תאים קוטלים – NK. אצל אנשים הנמצאים בלחץ כרוני יש ירידה בתאי NK ,ומוצאים פחות עירור של המערכת החיסונית.

להורדת הלחץ או לחיזוק רגשות חיוביים עשוייה להיות השפעה חיובית על מערכת החיסונית. הפעילות של תאי T ותאי NK עלתה וכן היתה ירידה בנוגדנים לנגיף ההרפס (דבר שמעיד על הורדת הלחץ), עוצמת התסמינים של מצב הלחץ ירד. רגשות חיוביים עשויים להוות מחסום בפני השפעת מצבי לחץ על המערכת החיסונית וכך אולי גם להוריד את הסכנה ללקות במחלה.

ראשיתם של רגשות היא במידע חושי ממערכת העצבים. העצבים בגוף כולו קשורים בהעברת מידע למוח – מידע מחמשת החושים, מידע מהאיברים, מידע על תנועות הגוף, מידע בעל אופי רגשי. חומרים נוספים הנעים בזרם הדם בנוסף להורמונים, יוצרים מגע ישיר עם מרכזים במוח.

לכל המידע החושי שראשיתו במוח, יש השפעה על הגוף כולו. פעולת המוח משפיעה על המערכת החיסונית וכך מסוגלות מחשבות להשפיע על מצב הבריאות ועל יכולת האדם להביא לנסיגת מחלה. תאי המוח והתאים החיסוניים מסוגלים לקיים תקשורת ישירה האחד עם השני. עירור של החלק הקדמי של ההיפותלמוס – הקשור בהרגעה של רגשות , מגביר את היכולת החיסונית של הגוף, בעוד שהחלק האחורי של ההיפותלמוס – הקשור למצבי לחץ, פוגע בביצוע של תאים ציטוטוקסיים במערכת החיסון. התגובות החיסוניות מצדן יוצרות שינויים כימיים וחשמליים במוח.

כיום מאמינים חוקרי המוח כי המתרחש בגוף משפיע על המוח, והמתרחש במוח משפיע על הגוף. תקווה, תכלית, ונחישות אינם מצבים מנטליים בלבד. יש להם קשרים אלקטרוכימיים הממלאים תפקיד חשוב בפעילות המערכת החיסונית וכן במערכת השלמה של האורגניזם. מצבו הרגשי של החולה יכול להשפיע בצורה ספיציפית על מנגנונים הקשורים במחלה ובבריאות. אל הרופא , בבואו לאבחן את המחלה , להגביל את עצמו לתסמינים הגופניים, אלא עליו להתייחס גם לגורמים רגשיים או גורמי לחץ אפשריים. אמצעי הריפוי יכולים גם להיעזר בנפש האדם, היכול להפעיל ולחזק את המערכת החיסונית שתפקידה להבריא את הגוף. תקווה, אמונה, אהבה, רצון חיים, שמחה, עליצות, תכלית ונחישות הם מרשמים ביוכימיים חזקים.

מחקרים הראו שהמוח משמש גם בתפקיד של בלוטה ומפריש חומרים שונים ויכול גם ליצור שילובים בין ההפרשות. חלק מהחומרים המופרשים על ידי המוח הם אנדורפינים ואנקלפינים הפועלים כמשככי כאבים. כמו כן יתכן שהאנדורפינים והאנקלפינים ממלאים תפקיד בהסדרת התיפקוד החיסוני וצמיחת גידולים. הפרשות  של אינטרפרונים למשל עוזרת לגוף להילחם בזיהומים אך הם גם מעכבים צמיחת גידולים מסוימים ומעוררים את תגובת מערכת החיסון.

מחקר מצא כי חומרים דמויי הורמונים הבנויים כנוירופפטידים ומהווים נוירוטרנסמיטורים משמשים לתיאום תפקודי המוח, המערכת האנדוקרינית והמערכת החיסונית. ניתן להתיחס לנוירופפטידים אלה כביוכימיקלים של הרגשות בבחינת חומרים העוזרים ל"תרגם" רגשות לאירועים גופניים מכיון שהם מופרשים מהמוח במצבים רגשיים מסוימים. המערכת הלימבית במוח, המהווה את אחד ממרכזי הרגשות במוח, מכילה רצפטורים ( קולטנים) לנוירופפטידים. גם על פני תאי האפיתל בשכבה המרפדת את המעיים יש רצפטורים לנוירופפטידים. עובדה זו מתקשרת עם כך שרבים מדברים על "תחושת בטן" – הנוירופפטידים המופרשים במוח, בתגובה למצבים רגשיים שונים, נקשרים לתאים במערכת העיכול ומפעילים אותם במקביל.  גם בתאי המערכת החיסונית מצאו רצפטורים לנוירופפטידים והם עצמם גם יכולים לייצר נוירופפטידים, וכך יש פעילות משולבת והשפעות גומלין בין מערכות אלו.

חולים המקבלים הודעה על מחלה קשה חשוכת מרפא שתקפה אותם, מגיבים פעמים רבות בדיכאון עמוק, נכנסים לעיתים לפניקה וסובלים מהתעצמות פתאומית חריפה של המחלה, כלומר עם שמיעת האבחנה מופיעה החמרה של המחלה. כאשר הם מוצאים אפילו היבטים מסוימים שבהם הם יכולים לשלוט ולהקל על עצמם , הרי שגם כאשר המצב חמור חלק מהחולים מתחזקים רגשית וקל להם יותר להתמודד עם הבעיות הפסיכולוגיות הנלוות למחלה. האופן שבו הרופא מעביר לחולה את האבחנה עשוי להשפיע על תוצאת המחלה. אם האבחנה מועברת בדרך היוצרת פניקה, חוסר אונים ודיכאון, משאבי הגוף שנועדו להשיב מלחמה, מערכת החיסון ומערכות אחרות, ניזוקים בצורה חמורה. לעומת זאת, אם האבחנה מביאה לקבלת המחלה כאתגר, קשה ככל שיהיה, אפשר ליצור סביבה מועילה וחיובית לטיפול. על המאבחן הרגיש לומר את האמת בצורה שלא תביא את החולה למצב של התמוטטות רגשית. מחקר רפואי מוכיח את ההשפעה השלילית על המערכת החיסונית שנוצרת במצבים רגשיים שליליים. נמצא כי התנהגות דיכאונית שכוללת עייפות, חוסר מרץ, אפתיה, קשורה לירידה בפעילות תאי NK ולהתפשטות מואצת של גידול אצל נשים שלקו בסרטן השד. נמצא גם שדיכאון גורם לירידה בפעילות תאי T ותאי B. ככל שהדיכאון היה חמור יותר כך גם היתה הירידה בפעילות תאי מערכת החיסון, ובמקביל להקלה בדיכאון הופיעה פעילות טובה יותר של תאי המערכת החיסונית. נמצא גם כי אצל מאושפזים פסיכיאטריים מדוכאים ולא פסיכוטיים, שיעור ההתחדשות של ה-DNA בתאי חיסון שנחשפו לקרינה נמוך במידה משמעותית בהשוואה לחולים פחות מדוכאים. בשתי הקבוצות של הסובלים מדיכאון היו נתוני ההתחדשות של ה-DNA גרועים בהרבה בהשוואה לקבוצה בריאה מבחינה פסיכולוגית. מכאן ניתן אולי להסיק כי מצב לחץ רגשי עלול להוות גורם משפיע בהופעת סרטן בכך שהוא גורם להקטנת הפיקוח או היכולת של המערכת החיסונית. באותה דרך מביאים תרגילי הרפיה ודמיון מודרך להגברת הפעילות של המערכת החיסונית. מצאו כי תרגול כזה מעורר את פעולת הלימפוציטים, מגדיל את ייצור הנוגדנים והתרבות התאים המפרישים אינטרלאוקין-2, מעודדים את פעילות תאי NK ומגבירים את יעילות פעולת תאי T ציטוטוקסיים. חולים אלה גילו נחישות רבה להילחם במחלתם. אמצעים אלה מצטרפים לטיפול הניתן ע"י הרופאים והשילוב יעיל יותר.

טכניקת חימום הידיים להדגמת שיטה המאפשרת לחולה להיווכח ביכולתו לשלוט על תהליכים פנימיים בגופו כמו הנעת הדם בקצב גדול יותר .(פירוט הטכניקה תצורף בנספח).

שליטה בתהליכים אוטונומיים של הגוף שכיחה אצל היוגים. (העוסקים ביוגה) הם מסוגלים להפעיל טכניקות להאטת הדופק, של שליטה במערכת העצבים האוטונומית. זוהי פעילות גומלין בין גוף לנפש. זוהי דוגמה ליכולתה של הנפש להפעיל במודע שליטה על תיפקודים שונים שנהוג לשייכם לתיפקודים הלא רצוניים. זוהי תופעה של ביו-פידבק ביו-היזון חוזר. ניתן למשל לשלוט על לחץ הדם. לטכניקות אלה יכולים להיות יישומים מבורכים כמו להקל על תחושות של חוסר אונים ודיכאון בזמן של מחלה קשה.

כאבים שמופיעם בגוף שייכים למערכת התרעה שתפקידה  יכול להיות לאותת לאדם כי הוא עושה משהו לא נכון, כמו אכילה מוגזמת או לא נכונה, שתיה מוגזמת, עישון, מתח רגשי גבוה מדי. יש לנסות להבין את המסר שהכאב מנסה להעביר ולטפל בגורם עצמו ולא לפנות רק באופן אוטומטי לכדורים נגד כאבים. חינוך נכון וטוב לבריאות צריך להתחיל במודעות למשאבים הטמונים בגוף. להכיר את המנגנונים שאפשר להפעיל להדיפה ולמלחמה במחלה. יש להיות מודעים למערך התאים הפרוש בגוף, המגלה נוכחות של פולשים, מדווח על נוכחותם ומיקומם לעמדת פיקוח מוחית ולתאי מערכת ההגנה המסוגלים להפעיל את כוחות התגובה – תאים המגיעם ישירות למקום הפלישה ונלחמים בעצמם ומפעילים תאים נוספים כנגד הגורמים המזהמים.

גיוס המשאבים הנפשיים ושילובם עם הטיפול התרופתי כדרך לשיפור הבריאות.

חינוך נאות לבריאות הוא ענין חשוב ביותר. הכרת המנגנונים הפנימיים והחיצוניים שנועדו להדוף מתקפת מחלה או להילחם בה במקרה שהיא מתפתחת, הכרת היסודות לבריאות טובה, ההכרה כי בהלה ותבוסתנות מחריפות את המחלה, ההכרה בחשיבות הביטחון בכוחות התיקון, השיחזור, ההחלמה, הצמיחה מחדש. ההכרה בחיוניות השותפות בין החולה והרופא. ההכרה בערך מערכת הריפוי הטמונה בגוף והדרך שבה היא פועלת בצורה הטובה ביותר, ההכרה בחשיבות הפעלת מירב המאמצים להגיע למיטב התוצאות, וההכרה כי המתרחש במוח יכול להשפיע על הבריאות לטוב ולרע ולכן להבין כי הראש קודם לכל. יחד עם זאת אין מקום לטעת בחולה את המחשבה שאין צורך אלא ברצון חיים חזק ובצחוק בריא כדי להביס מחלה קשה, אלא שאדם הנאבק על חייו רוצה להיות בטוח כי דבר לא נשכח, כי כל משאבי המדע המודרני גויסו  לשירותו. והוא גם רוצה להיות בטוח כי גם משאביו הפנימיים גויסו למערכה. שלא נמנע שום דבר הנותן סיכוי, ולוא גם הקטן ביותר, לשיפור מצבו של החולה או להארכת ימיו. כלומר הגישה צריכה להיות שאין למנוע שום דבר הנותן סיכוי לשיפור מצבו של החולה או להארכת ימיו, גם אם החלמה שלמה איננה נראית אפשרית. ולא רק לגבי תרופות או ניתוחים אלא גם לגבי טיפול פסיכולוגי ורוחני.

אנשים שנפגעו ממחלה קשה שואלים לעיתים קרובות, למה דווקא הם? או שמרגישים כי נענשו בגלל סיבות שונות, ניתן להבין זאת  – אולם ייסורי מצפון, טינה ורגשות הרשעה עצמיים  הבאים בעקבות התהיות יכולים לגרום למצוקה נפשית קשה. רגשות שליליים תופסים מקום רב בתודעה ומונעים במידה רבה את הראייה המפוכחת והתקווה. מחילה של האדם עצמו, כלפי עצמו, יכולה לעזור לו, להשתחרר ולהרגיש הקלה ויכולת טובה יותר להתמודד עם המצב. להביא את הגוף להפעלת מערכת הריפוי שלו שהיא הפעלה טובה של כל מערכות הגוף שלו, במצב של הומיאוסטזיס שזהו מצב שבו נתונות כל מערכות הגוף באיזון ובתפקוד מלא.

השפעת הצחוק על הבריאות

השפעת הצחוק – אנשים צוחקים בתגובה לדברים חורגים ומפתיעים. הפתעה היא אחד המרכיבים החשובים בהומור. תינוקות צוחקים למראה תנועות פתאומיות או שינויים פתאומיים בהבעה, שבירת רצף ההתנהגות גורמת לפריצה בצחוק. הצחוק הוא אחת הדרכים של נפש האדם להתמודד עם החורג והבלתי הולם. בד"כ, קו מחשבה אחד מוביל לכיוון אחד, אך כשלפתע יש סטיה מכיוון זה והגעה לאבסורד, כשיש שבירה של הרצף ההגיוני מופיעה תגובת הגוף כצחוק.

חוקרים שחקרו את השפעת הצחוק על גוף האדם הראו את המגוון הגדול של השינויים החיוביים שהוא מביא : שיפור הנשימה, עלייה במספר תאי החיסון , הגברת זרימת הדם , המרצת פעילות האיברים הפנימיים כמו הלב, הריאות, הכבד, הלבלב, הטחול, הקיבה, המעיים, המוח. בעקבות כך, משווים את הצחוק לסוג של תרגול גופני כיוון שהצחוק גורם להתנשמות והתנשפות, מאיץ את קצב הלב, מעלה את לחץ הדם, מאיץ את צריכת החמצן, מפעיל את שרירי הפנים והקיבה ומביא להרפייה של שרירים שאינם משתתפים בצחוק. הסרעפת, החזה, הבטן, הלב, הריאות מקבלים עיסוי בזמן הצחוק ובכך מגבירים ומשפרים פעילותם. הצחוק עשוי גם לשכך כאבים בצורה יעילה ע"י כך שהוא גורם לתאים במוח האדם לייצר אנדורפינים ואנקפלינים שהם מולקולות דמויות מורפיום. אצל אנשים שצפו בסרטים מצחיקים מצאו עלייה בריכוז נוגדנים מסוג אימונוגלובולינים A ברוק, הנחשבים לנוגדנים הגנתיים מפני וירוסים מסוימים, וירידה בריכוז הקורטיזול שהוא הורמון שיכול לדכא את פעילות מערכת החיסון.

גם מבחינה פסיכולוגית הצחוק וההומור מאפשרים לאדם להתמודד עם בעיות אישיות במצב רגוע ויצירתי יותר.  הצחוק מאפשר להפחית לחצים, לשכך כאבים, להאיץ את תהליך ההחלמה ולשפר את השקפת העולם גם כאשר המציאות היא עגומה. ברור גם שאין הצחוק המרשם הבדוק הרגשי היחיד נגד מצבי לחץ או מחלה. יש דרכים רבות אישיות יחודיות המביאות אנשים להכרה בערך החיים והשאיפה להטבה בהם. יש להדגיש כי הצחוק איננו בשום אופן וצורה תחליף לטיפול הרפואי, אלא רק משמש כעזר.

השפעת המוח על שמירת האיזון הגופני

כפי שכבר הוזכר , הראו מחקרים כי מוח האדם המהווה מרכז בקרה ביולוגי וגורם המווסת את פעולת הבלוטות, שולח ומקבל מסרים מכל חלקי הגוף.  בנוסף להיותו מפעיל ומפקח על פעילות כל מערכות הגוף, ובנוסף להיותו מרכז המודעות, הוא משמש כבלוטה המייצרת חומרים רבים המשפיעים על תאי העצב ועל מערכות הגוף השונות. תאי המוח יוצרים שילובים של הפרשות החומרים הללו וכך מה שאדם עושה או חושב יכול להשפיע על פעולות תרופות שנילקחות על ידי האדם. מידת היכולת לשאת כאב חריף  מושפעת מחומרים אלה המיוצרים במוח – אלה הם חומרים דמויי מורפין. החומרים המיוצרים במוח משפיעים גם על שמירת האיזון החיוני של הגוף. בגלל הנטייה של מצוקה גופנית או רגשית חזקה במיוחד לשבש את האיזונים החיוניים האלה, כל דבר העשוי לבטל את מהלך הדברים או לבלום מצוקה כזו עשוי לעזור בהפעלת תיפקודי ההחלמה של הגוף. מהפנטים רפואיים יכולים לא פעם לעזור לחולה לשנות את הרגשות השליליים ולשחרר בכך את הגוף כך שיוכל להפעיל את התיפקודים הנורמליים שלו. בהיפנוזה טמונות גם סכנות. המהפנט יכול במקרים מסוימים לשנות את הזכרון, למחוק אותו או לשנות רגשות מסוימים בצורה לא חיובית, או באופן מרדים.

הדילמה של השימוש במשככי כאבים

מחקרים הראו כי המורפיום שהוא משכך כאבים מדכא את תפקוד תאי ההרג הטבעיים של מערכת החיסון, תאי NK, ומזרז בכך התפתחות גידולים. כאשר נותנים תרופות חזקות של משככי כאבים ותרופות שמשפיעות על המוח, מקבלים השפעה דומה. השפעה זו מעלה את אחת הבעיות הקשות העומדות בפני הרופא. כיצד להחליט אם התועלת שבתרופה מסוימת, או בהליך רפואי מסויים, עולה על הסכנות האפשריות. כאשר חולה סובל מכאבים קשים, האם הצורך להקל עליו חשוב יותר מהצורך למנוע את ההשפעות השליליות שיש למשכך הכאבים על יכולתו של הגוף עצמו להילחם במחלה?. אחד המדדים שיכולים לעזור בהחלטה כזו, הוא באיזו מידה עלולה התרופה לפגוע ביכולתם של התאים החיסוניים לפעול. לעיתים ניתן להוריד את המינון של שימוש בתרופה מסוימת וכך להגיע לפעולה משולבת. המוח מהוהה חוליה מקשרת בין המערכת האנדוקרינית והחיסונית לבין מערכת העצבים האוטונומית.

סיכום

לסיכום: קיים קשר הדוק בין רגשות ובריאות. ידוע כי רגשות שליליים וחויות שליליות משפיעים לרעה על הבריאות ועלולים לסבך טיפול רפואי. מחקרים מתיחסים לשאלה האם יש קשר בין גישות חיוביות לבין עידוד אפשרי של מערכת ההחלמה של הגוף. סביר להניח כי גורמים רבים רגשיים וגופניים, שרבים מהם עדיין לא הובהרו, משפיעים על הבריאות ועל מחלה, ואצל אנשים שונים ההשפעה היא בדרכים שונות. לא קיים גורם פשוט, יחיד, הגורם או מרפא סרטן ומחלות קשות אחרות. אולם גם כאשר גישות חיוביות ואופן ראייה חיובי לא משפיעים על תוצאה גופנית, הם יכולים להשפיע על איכות החיים. פאניקה ודכאון אינם תופעה נדירה אצל חולים השומעים לראשונה כי יש להם סרטן, לפאניקה עצמה יש כוח שלילי על הגוף והיא יכולה לפגוע ביעילות הטיפול.

תופעת הפלאצבו (אינבו)

נמצא כי אנשים רבים, כשהם שומעים שעליהם לצפות להשפעות מסוימות של תרופה שהם לוקחים, חווים את ההשפעות הללו גם כאשר התרופה מוחלפת בגלולה המכילה חומר אחר לחלוטין, לא תרופתי, כמו סוכר או מלח. כלומר הציפיה לתופעה הגופנית מביאה לשינוי של ממש. הציפייה, או הגישה וההתייחסות מביאים ליצירת שינוי גופני. השאלה היא האם ניתן לשפר טיפול רפואי או לטפח בריאות טובה בעזרת השפעה שכזו. מחקרים שעסקו באפקט הפלאצבו הוכיחו שינויים גופניים משמעותיים כתוצאה מתהליכים נפשיים. תגובת הפלאצבו מוכיחה כי ניתן להמיר מחשבות או ציפיות לממשות גופנית.נמצא גם כי ככל שהכאב או החרדה גדולים יותר, כן גדלה יעילות הפלאצבו. נראה כי היעילות של כל תרופה היא שילוב של מרכיביה הכימיים והבטחון של החולה שהיא תועיל. דבר זה מסביר את יעילות הפלאצבו בשיפור מגוון של הפרעות, מאנגינה פקטוריס והפרעות במערכת העיכול ועד חום והצטננות.  המסקנה ממחקר הפלאצבו היא שהאמונה משפיעה על הביולוגיה. לתגובתם של אנשים לעולם שסביבם, לתקוות או לפחדים, לשמחה או ליאוש, או לציפיות בכלל יש ממשות גופנית. ידע זה חשוב וחיוני לטיפול במחלה. אין פירוש הדבר שגישות פסיכולוגיות או רגשיות צריכות לבוא במקום הטיפול הרפואי, אלא שאפשר להרחיב את תחום פעילותו של הרופא בעזרת מודעות לנסיבות רגשיות ופסיכולוגיות הקשורות לסיבת המחלה ובעזרת שיטת טיפול מקיפה. מצטבר גם הידע בדבר הקשר בין סגנון החיים לבין מחלות קשות. האופן שבו מעובדים רגשות במוח, שהוא מצדו משפיע על כל תפקוד של הגוף, כולל עיכול, נשימה, זרימת דם , פעילות הלב, ההורמונים והמערכת החיסונית יכול להיות שימושי בכל תכנית של מניעת מחלות. כמו כן פעילות גופנית הולמת והקפדה על הדרישות התזונתיות של גוף האדם, גם הם תופסים מקום חשוב בגישה הכוללת לשמירת הבריאות ולמלחמה במחלות.

תוצאות מחקרים השוואתיים הראו על קשר בין דיכאון לבין בריאות. אצל חולים שהצליחו להיחלץ מדיכאון ויאוש חלה עלייה במספר תאי החיסון הלוחמים בסרטן. קשר זה מראה את הצורך בשותפות פעילה בין חולים לבין רופאים בתוכנית כוללת למלחמה במחלות קשות. יש להתייחס לחשיבות התקווה ורצון החיים ולשלבם בגישה של הטיפול הרפואי.

מדברי פרופ' קרסו על הקשר בין גוף ונפש: הגישה ההוליסטית:

הגוף והנפש הן יחידה אחת, אי אפשר לדבר על מחלה אורגנית, כל מחלה היא פסיכוסומטית. כל תופעה נפשית גורמת להפרשת אדרנלין, שמביאה מצידה לתגובה גופנית. הקשר במוח בין מרכז גופני למרכז נפשי והתנהגותי אינו מאפשר להבחין בין גירוי גופני לגירוי נפשי, בין גורם נפשי לגורם גופני.
גורם פסיכולוגי משפיע תמיד על מצב פיזיולוגי. כל מצב של מתח גורם לכיווץ השרירים וכלי הדם, ואלה גורמים לכאב. יתר על כן, כל כאב גורם להתנהגות של כאב, שיכולה להיות מוגזמת ולהגביר את הכאב במעגל קסמים.

מערכת העצבים שלנו מקשרת בין אזורים שונים במוח ובגוף, בין אזורים שאחראים על החשיבה, התובנה, המוטוריקה, התחושה, המערכת ההורמונלית, חילוף החומרים וכל השאר, והכל משפיע על הכל.
אדם שיכול לשלוט בלחצים, במתחים ובמועקה ולווסת אותם, והוא חושב באופן חיובי, מפריש פחות אדרנלין וחומרים לא רצויים אחרים ושוחק פחות את גופו.

כל הפרעה במקום אחד במערכת העצבים תשפיע בהכרח על כל הקצוות האחרים של המערכת. אדם מתוסכל, מודאג או מאוכזב לא יתפקד היטב, לא יחשוב נכון, לא יאהב כמן שצריך. כאמור, הכל משפיע על הכל.

חלק מאותה אנרגיה נפשית נקרא כוח הנפש, או אנרגיית החיים, או כוח החיות. כוח זה אחראי על החיוניות שלנו, על המראה שלנו, על האנרגיה הפנימית והחיצונית, ואפילו על גו זקוף או נפול ובטן נפולה או שטוחה, ועל מה שאנו משדרים לסביבה.
מצב נפשי טוב, פעילות גופנית, תזונה הנכונה, רצון להיות בריא, חזק ופעיל, כל אלה מחזקים את כוח החיות שלנו ותומכים בתהליכי ההחלמה ושיקום הגוף הפנימיים, כי לגוף בריא יש יכולת לרפא את עצמו.

אחת המערכות הקושרות את הפסיכו (הנפשי) והסומאטי (הגופני) היא המערכת החיסונית, החיונית להישרדות האורגניזם, מאחר והיא מספקת לגוף הגנה מפני פולשים זרים.

לפני שנים אחדות הוגש לחיילים בבסיס צבאי סלט ביצים. רוב החיילים שאכלו ממנו חלו או הסתפקו בכאב בטן, ואילו אחד החיילים חלה ומת, ככל הנראה מחיידק הסלמונלה שהיה באותו סלט. סביר להניח שמערכת החיסון של חיילים אלה היתה במצב טוב יותר מאשר מערכת החיסון של החייל שנפטר.
למצב נפשי ורגשי, יחד עם גורמים גנטיים אחרים, השפעה חד משמעית על מערכת החיסון.

רגשות שונים הם תהליכים נפשיים שונים, שנובעים בין השאר מפעילות מוחית של כימיקלים שונים. רגשות חיוביים הם אלה שמוליכים לאינטראקציה חיובית עם הסביבה, בעוד שרגשות שליליים מביאים סבל ותסכול, ויוצרים אינטראקציה שלילית עם הסביבה.

רגשות שליליים ומערכת החיסון – שנים רבות היה לרופאים קשה לקבל את הקשר שבין הגוף לנפש, ורבים מהם עדיין מתכחשים לו.
המחשבה שמשהו מוחשי כמו לימפוציט – כדורית דם לבנה שקשורה במערכת החיסון ועוזרת לגוף להתמודד עם זיהומים – יכול להיות מושפע ממשהו מופשט כמו הנפש בצורה שתשפיע על הבריאות, זו מחשבה מהפכנית שרבים התקשו לעכל. אבל הובהר מעבר לכל ספק כי קשיים פסיכולוגיים שונים עלולים ליצור בעיות במערכת החיסון, אצל בעלי חיים כמו אצל בני אדם.
לחץ (עקה), למשל, גורם לפגיעה בהיבטים שונים של מערכת החיסון, וחושף את הגוף לרגישות יתר של מחלות ובעיות אחרות.

במחקרים שמופיעים בספרות הרפואית נמצא קשר בין תגובות רגשיות שליליות לבין שכיחות מחלות, ובין מצב נפשי חיובי לסיכויי החלמה.
פעמים אין ספור נוכחתי לדעת שאם אדם מאמין במשהו – סיכוייו להחלים רבים.
ידוע כי חולים רבים סובלים יותר כשהם במצוקה נפשית. כשאדם כועס או נעלב, כאביו קשים יותר.
אי אפשר להפריד בין הגוף לנפש.

בספרות הרפואית נמצאו מחקרים שהצביעו על כך שחיזוקים חיוביים, תמיכה חברתית ורגשות חיוביים עשויים להשפיע לטובה על המצב הבריאותי. בהקשר זה אני ממליץ ביותר על קריאת ספרו של ד"ר ברני סיגל, "אהבה, רפואה ונסים".

מחלות פסיכוסומאטיות הן מחלות סומאטיות, שהמרכיב הנפשי בהן גדול והן פונקציה של מצבי דחק ומתח שרירי, כמו כאב ראש עורפי (המתחיל בעורף ובצוואר), כאב ראש מצחי (המתחיל באזור המצח והגבות) וכאב ראש שמלווה לעתים בבחילות ונמשך ימים רבים.
בעבר ייחסו סיבה פסיכוסומאטית למחלות רבות, כמו דלקת המעיים, כיב הקיבה, מיגרנות, אסטמה ועוד. כיום אנו יודעים שהמרכיב הנפשי אכן קיים, אך הוא איננו בלעדי.

בגופנו חיים חיידקים אלימים ותאים בעלי דרגת ממאירות מסוימת, אך יש לנו מערכת חיסון שמסוגלת לנטרל אותם. מכיוון שלמצב הנפשי יש השפעה על מערכת החיסון, אנו יודעים שאפשר לעבור דרך המרכיב הנפשי כדי לחזק אותה. התחום שעוסק בכך נקרא פסיכואימונולוגיה.

הקשר בין המוח לבין ריפוי מתבטא באופן מובהק בשיטה שנקראת דמיון מודרך.
במחקרים רבים הצליחו חולי סרטן להביס את המחלה לאחר ששיוו בנפשם שהם תוקפים ומנצחים את התאים הסרטניים שבגופם, וכל זאת באמצעות הדמיון בלבד !
השפעה דומה יש לכישוף הוודו, או לנבואה של מגדת עתידות, או למים של הבאבא סאלי. זאת נבואה שמגשימה את עצמה. אדם שמאמין בסגולותיהם של המים שקיבל מאיש שנחשב קדוש מבריא מפני שאמונתו חיזקה את מערכת החיסון שלו.

עם זאת יש להיזהר מלייחס כל דבר לגורם נפשי, לא כל שכן להטיל על החולה את האשמה במחלתו. אכן, הגוף והנפש הם שני חלקים של השלם, ולא ניתן להפריד בין גורם גופני טהור לגורם הנפשי.
יש הבדל גדול בין להיות זקן ובין להרגיש זקן. לעיתים הדברים הולכים יחד ולעיתים לא. יש בני שמונים שמרגישים ומתפקדים כצעירים, ולעומתם בני ארבעים שמתלוננים תמיד על עייפות, חולשה וחוסר אנרגיה, וכל התנהגותם אומרת זיקנה.

התנהגות צעירה היא, למשל, לא להיכנע לפגעי מזג האוויר ולא להשתמש בהם כתירוץ להישאר בבית. את מעגל הזיקנה אפשר לשבור לא רק על ידי שינוי במאזן ההורמונלי, אלא גם ביוזמות ברוכות של פעילות.
המוח צריך תרגול כמו שמתרגלים שרירים, לכן חשוב גם ללכת להרצאות, לשחק ברידג` או שחמט, לפתור תשבצים, לקרוא ולקבל גירויים אינטלקטואלים, וודאי לא לשבת כל היום מול הטלוויזיה באפס מעשה ולהסתפק בקריאת עיתון.

השפעת הנפש על הגוף היא אדירה, והאימרה "נפש בריאה בגוף בריא" מקבילה באמיתותה ל "נפש צעירה בגוף צעיר", מצב תודעה של אושר, הוא זה שהופך אותנו מאומללים למאושרים, והאמינו לי, אין קל מלשנות מצב תודעה.
לפעמים אנו נכנסים למצב רוח של רחמים עצמיים ורואים את מחצית הכוס הריקה במקום להתמקד בחצי הכוס המלאה.

רבים הם האנשים שיש להם הכל – או לפחות די והותר להיות מאושרים. אך הם אינם נהנים ממה שיש וחשים אומללים, מפני שהם מתרכזים במה שחסר.
מצב תודעה נכון הוא זה שייתן לנו להרגיש אושר והנאה, לקבל כל מה שיש לנו ולחוש רווחה כללית.
הקשר בין דיכאון, חרדה ומתח נפשי לבין מחלות גופניות והזדקנות טרם זמנה הפך מובן יותר בעשרים השנים האחרונות. היום אנו מכירים בקשר שבין כל אלה לחוסנה של מערכת החיסון, ויודעים שכאשר האדם מדוכא או מדוכדך או אינו מרוצה ממצבו – מערכת החיסון שלו כושלת והוא חשוף למחלות ותאונות.

שינוי במודעות יכול לעזור לנו לקבל דברים ביתר קלות, אחד הסודות הוא לדעת לא להתרגז מדברים שאיננו יכולים לשנות. כדאי אולי ללמוד מן הפילוסופיה של אנשי המזרח הרחוק, שאינם נלחמים בעובדות שלא ניתן לשנותן.
אם נתקענו בדרך לפגישה חשובה עם רכב מקולקל – לא זו בלבד שההתרגזות לא תועיל, היא תמנע ממוחנו ליזום פתרון יצירתי לבעיה.

מצב תודעתי רגוע, שקט, אינו יכול לשנות את המציאות החיצונית, אבל הוא יכול בהחלט לשנות את התגובה שלנו לתקלות שבאות מבחוץ. תחושות של כעס, אי שקט, תסכול, אכזבה, בדידות ופחד ותחושות קשות אחרות שבאות מתוכנו, נפגשות בגורם חיצוני שמשמש להן אמתלה להיאחז בו, ומוציא אותן החוצה.
רבים מאתנו נכנסים למצבים של הרס עצמי, וכל דבר חיצוני מחמיר את תחושת התסכול ומחצין את כל המשקעים מהעבר, אפילו מהילדות, ואת כל הכאב החוצה, כתגובה לדבר פעוט שכלל אינו קשור לעניין.

במקום לחוות תחושה של קורבן לסיטואציה חיצונית, יש לשנות את העולם הפנימי שלנו כדי לא להיות מושפעים ממנה. הדרכים לעשות זאת הן דרכים של דמיון מודרך ומדיטציה.