הנחיות להורים בזמן התמודדות עם מצב חירום או משבר

 

דף הנחיות זה הפצתי להורים בקיבוצים ובמושבים בעוטף עזה בעת מבצע "עופרת יצוקה". הורים דיווחו כי המידע סייע להם בהתמודדות עם ילדיהם בעת חירום.

אני מוצאת כי המידע רלוונטי לא רק בעת חירום מדיני אלא בכל מצב משבר העובר על הילדים באשר הם.

אני מזמינה אתכם להיעזר בכלים המופיעים פה בכל מצב משבר בו תיתקלו (מתוך תקווה כמובן שלא יהיה לכם כל צורך להשתמש בו).

 

בכל שאלה והתלבטות ניתן לפנות אלי בטלפון  050-7674129

תמר

 

בימים של מתח בטחוני נמשך, אנו צופים במהדורות החדשות, רואים את המראות וחשים בלבול, מתח וחוסר אונים.

לא אחת אנו מתלבטים מה וכמה לצנזר, כיצד ניתן להסביר לילדינו שהקניון לא בטוח, שהטיול השנתי התבטל, או היציאה למועדון הריקודים מעוררת בנו דאגה.

בדף מידע זה , בהתאם למסורת העלונים הקודמים, ברצוני להגיש לכם מידע הקשור בהתלבטויות היומיומיות.

בתקווה שהמידע יהיה לכם לעזר,

תמר

האם וכמה לחשוף
אינפורמציה ברורה ובהירה יכולה למנוע את השפעתן המזיקה של שמועות, המגבירות בדרך כלל חרדה.

את המידע יש לתת לאחר האירוע, על ידינו, בתמציתיות התואמת את גיל הילד. אין לפתור עצמנו ב"ממילא לא מבינים" שכן שמועות דרכן להגיע לאוזני כל, לא מעובדות ועתירות דמיון ככל שניתן.

יתרה מכך, יש לצנזר את התיאורים המזוויעים שילדים אינם מסוגלים לעכל, ולמנוע צפייה במראות הטלוויזיה, או לפחות כזו שאינה מלווה בתיווך של ההורה.

 

איך לחשוף
עלינו לאפשר לילדים לשאול ולשוחח על מה שראו ושמעו, כך הם יוכלו לעמת ולאמת את חששותיהם.

פיתחו אתם שיחה, ספרו להם מה אתם מרגישים ותנו להם אפשרות להתבטא: בשאלות, בציור משותף, בכתיבת ספור משותף, בבניה בלגו. אין ללעוג לפתרונות ולחששות שהם מביעים. ילד האומר שהיה רוצה להיות שודד ים כדי לנקום בכל המחבלים, מספר לנו בדרכו הילדית, כמה הוא חרד, כועס וחסר אונים עד שנזקק לדמות אגדית כדי להתמודד. תחושותיהם באשר יהיו, ראויות ליחס של כבוד, גם אם אינן עומדות בכללי המציאות וההגיון.

יש לשים לב במיוחד, לנטייתם של ילדים קטנים לקשר בין אירועים שאינם בהכרח קשורים. למשל: "זה קרה כי לא התנהגתי יפה הבוקר". יש להרגיע את תחושות האשמה ולספק הסבר הגיוני כמו: "זה קרה כי זו מלחמה בין שני עמים".

יחד עם זאת, ניתן להשתמש באותו הלך חשיבה האופייני לילדים קטנים, לצורך הענקת תחושת הבטחון לה הם זקוקים. למשל: "אם תשים את חרב שודדי הים במיטה אולי תוכל לגרש את כל הפחדים"- גם אם הפתרון משולל כל הגיון, ילדים קטנים זקוקים למשהו קונקרטי שניתן לאחוז בו.

להרגיע, צריך גם את הגדולים, הרגעה משמעותה מתן אמצעים שבהם הילד יכול לחוות בטחון יחסי. ניתן לדון איתו על אמצעי זהירות, כוחות הבטחון שעושים ככל הניתן לשמור עלינו ועל הדרכים האישיות שלו להרגע: פעילויות מהנות, נשימה, ציור, שיחה, משחק.

 

תגובות שכיחות בעת משבר
להלן מקבץ של תגובות אפשריות למצבי מתח בהתאם לגיל הילד והשלב ההתפתחותי בו נמצא. יש לזכור ששונות התגובות גדולה, ותגובתו הספציפית של ילדכם היא תמונת ראי של מספר גורמים: מידת קרבתו למקום האירוע ולנפגעים, דפוס התגובות בסביבתו (הורים, גננות, מחנכות, חברים), קווי האישיות הספציפיים שלו.

 

תגובות שכיחות בגיל הגן ודרכי התמודדות עימן –
גילויי תלות והיצמדות להורה, סירוב להישאר לבד, סירוב ללכת לגן.

קשיי שינה וסיוטי לילה.

נסיגה להרטבה וחוסר שליטה של ההפרשות, מציצת אצבע, אוננות מוגברת וגמגום.

בעיות אכילה: חוסר תאבון, הקאות, קלקולי קיבה.

מיחושים גופניים: כאבי בטן וראש, עייפות, רגישות יתר.

תובענות ותוקפנות המסוות תחושה של חוסר אונים.

בגיל הגן, למבוגרים הקרובים (הורים, גננות) ההשפעה הרבה ביותר והם אלו שיוכלו לספק לילד תחושת בטחון. להלן מספר דרכי התמודדות:

רצוי לשמור על סדר יום רגיל ככל האפשר. השגרה מעניקה תחושת בטחון
וקביעות. כדאי לשמור על סדר פעילויות קבוע של ארוחות, לימודים וסדרי
שינה.

הקשבה ומתן הזדמנות לילד לבטא את רגשותיו ופחדיו, ללא זלזול וללא לחץ לחזור

מיד לרמת התפקוד הקודמת.

מתן תמיכה רגשית: רצוי להימנע מהתנגשויות חינוכיות ומכעסים על הילד, מבלי
לוותר על הסדרים הקבועים. קירבה גופנית עשויה לעזור. רצוי לצמצם פרידות בלתי
נחוצות ולהכין את הילד לפרידות הכרחיות, על יד הסבר מפורט על משך הפרידה
וסיומה. יש להרגיע פחדי לילה על ידי הדלקת אור, שהייה על יד מיטת הילד, להימנע
מהעברתו למיטת ההורה.

מתן מידע והסברה: יש לנסות לענות על כל שאלות של הילד בצורה ברורה ועניינית.
ילדים בגיל הגן שואלים על מוות, על פציעה ועל סיכון להיפגע בעצמם. שיחה גלויה
עדיפה על הדמיונות.

ביטוי רגשות: רצוי לעודד ילדים לבטא כעס, פחד ודאגה בשיחה ישירה ובדרכים
עקיפות (משחק, ציור ויצירה).

תגובות שכיחות בגיל בית הספר ודרכי ההתמודדות עימן:

התגברות התחרות עם אחים על תשומת לב.

הופעת דפוסי דיבור ילדותיים.

קשיי ריכוז, הפרעות בלימודים, העדרויות מבית ספר.

אדישות כללית וחוסר עניין בפעילות החברתית עם בני הגיל.

 

רצוי לתת בגיל זה תשומת לב רבה מהרגיל ולהוריד במידת מה את הדרישה להישגים.

רצוי להעניק תפקידים מוגדרים אך לא קשים מדי. וכן כל האמור לעיל בנושא צנזורה ושיחה ישירה ועקיפה.

 

 

ולסיום- בכל שאלה והתלבטות ניתן לפנות אלי- תמר פולט  בטלפון 050-7674129

 

 

בברכה ,

דר' (PhD) תמר פולט-זמירי

השארת תגובה